עיריית חדרה גבתה מהאזרח חובות חנייה שהתיישנו וחויבה להשיב את הכספים

בע"א 32415-02-14 אגבאריה נ' עיריית חדרה, בבית המשפט לעיניינים מקומיים בחדרה, בפני כב' השופטת טל תדמור - זמיר, ניתן ביום 2 ביוני 2014.

 מקום בו אדם עבר עבירה ולא ניתנה לו במקום הזמנה על ידי פקח, על הרשות להודיעו על קיום העבירה בדואר רשום, תוך שנה מיום ביצוע העבירה. לא עשתה כן - התיישנה העבירה.

בחודש יולי 2013 עת הגיעו מעקלים לביתו וביקשו להוציא מיטלטלין מביתו, נדבם תושב חדרה, מר אגבאריה, לגלות כי לחובתן עומדים שישה דוחות חניה מהשנים 1997 – 1998. בלית בריב שילם ארבאריה למעקלים את סכום החוב בסך של 4,070 ש"ח ולאחר מכן הגיש תביעה זו בה עתר לחייב את עיריית חדרה להשיב הסכום לידיו בשל התיישנות העבירות.

 לטענת העירייה היא שלחה לאגבאריה הודעת תשלום הקנס בגין הדו"חות בדואר רשום במועד הקבוע בחוק כעולה מ"רשימת דברי דואר רשומים שנמסרו למשלוחולכן יש לראות את אגבאריה כאילו הורשע ונגזר עליו הקנס, מאחר וחלפו המועדים הקצובים בחוק להגשת בקשה להישפט ואגבאריה לא העלה כל טעם לאיחור בהגשת בקשתו.

 בית המשפט קיבל את התביעה בקובעו כי עבירות החניה שבגינן נקנס המבקש הינן עבירת קנס מסוג ברירת משפט. הליך של ברירת משפט נפתח בהמצאה כדין של הודעת תשלום קנס המפרטת, בין היתר, את העבירה ואת שיעור הקנס שנקבע לה. הודעה זו היא מסמך קונסטיטוטיבי ומסירתה לנאשם פותחת את ההליך הפלילי נגדו. תקנה קובעת כי בעבירות קנס של העמדת רכב במקום שהעמדתו אסורה לפי חיקוק, מותר להצמיד לרכב הודעה על מעשה העבירה.

 בית המשפט ציין כי, במידה ולא שולם הקנס במועד שנקבע בהודעה ובעל הרכב לא ביקש להישפט, על הרשות החובה להמציא הודעת תשלום קנס חדשה בהתאם להוראות החוק. עבירת קנס הינה עבירה מסוג "ברירת משפט" שהיא עבירת "חטא" ועל כן מתיישנת היא תוך שנה מיום ביצועה. מקום בו אדם עבר עבירה ולא ניתנה לו במקום הזמנה על ידי פקח, על הרשות להודיעו על קיום העבירה בדואר רשום, תוך שנה מיום ביצוע העבירה. לא עשתה כן - התיישנה העבירה.

במקרה זה, מעיון בכל תדפיס עולה כי במקור מכיל הוא רשימה ארוכה של דברי דואר אשר נמסרו לדואר, על מנת שיישלחו בדואר רשום. אישור משלוח דבר דואר רשום הינו אישור מודפס של רשות הדואר אשר מציין, בין היתר, את מועד משלוח הדואר הרשום על ידי רשות הדואר, הלכה למעשה. עיון בתדפיס "רשימת דברי דואר רשומים שנמסרו למשלוח" מעלה כי אין מדובר באישור משלוח דואר רשום, אלא לכל היותר באישור על מסירה למשלוח בדואר רשום.

משכך, סבר בית המשפט כי אין די באותם תדפיסים כדי להוכיח שדברי הדואר אכן נשלחו לאגבאריה בדואר רשום תוך שנה ממועד ביצוע העבירה. בהעדר אישור על משלוח דבר דואר רשום (להבדיל מאישור על מסירת דבר דואר לבית הדואר), לא הוכח כי הדו"חות אכן נשלחו לאגבאריה בדואר רשום תוך שנה מיום ביצוע העבירה ובנסיבות הרי שלא קמה חזקת המסירה. כן סבר בית המשפט אני כי אף בחותמת הדואר המופיעה על גבי התדפיסים אין כדי לסייע למשיבה, שכן כל שניתן ללמוד מהחותמת הוא שהרשימה אכן התקבלה בבית הדואר ואין בה כדי להעיד על משלוח דבר הדואר בדואר רשום, בפועל. כל שהיה על עירייה לעשות הוא להציג אישור המעיד כי ביום x נשלח לאגבאריה דואר רשום ואין לעירייה להלין אלא על עצמה, על שלא הקפידה למלא אחר הוראות החוק ויצאה ידי חובתה בהגשת התדפיס האמור. לפיכך, חייב בית המשפט את עיריית חדרה להשיב את הכספים ששולמו על חשבון החוב לאגבאריה.