בית המשפט עליון הגדיל גובה הפיצויים על שליחת ספאם בקובעו כי פיצויים לדוגמא הינם אמצעי אפקטיבי להרתעת מפרי החוק

רע"א 2904/14 זיו גלסברג נ' קלאב רמון ואח', בבית המשפט העליון בירושלים, בפני כב' השופט א' רובינשטיין, ניתן ביום 27 ביולי 2014.

היקף הפיצוי  צריך לבטא את העובדה שזהו כלי האכיפה המרכזי למניעת "ספאם", ולכן על השופטים לצאת מנקודת הנחה שהנפגע זכאי למלוא הפיצוי, ובהתאם לנסיבות המקרה, לשקול אם להפחיתו.

במקרה זה נדונו בפני בית המשפט שתי בקשות רשות ערעור שעניינן המשותף הוא בגובה הפיצויים הראוי אותו יש לפסוק בתביעה על פי סעיף 30א לחוק התקשורת. סעיף זה עוסק בדברי פרסומת המשוגרים – בענייננו, באמצעות דואר אלקטרוני – ללא רשות מקבליהם, והמכונים בעגה "דואר זבל" (spam).

במקרה הראשון, דובר בעורך דין, שקיבל 20 פרסומות לדואר אלקטרוני שלו ממלון "קלאב רמון", וזאת אף לאחר שביקש לחדול מכך. בית משפט לתביעות קטנות חייב את בית המלון לשלם לעורך הדין 150 שקל על 5 ההודעות שנשלחו לפני בקשת ההסרה, ועוד 500 שקל על כל הודעה שנשלחה לאחר מכן וסך של 8,250 שקל. בהחלטתו, הפחית בית המשפט את סכום הפיצוי, בין היתר, מאחר והמבקש הינו עורך דין. בקשת רשות ערעור שהגיש למחוזי נדחתה.

במקרה השני, המבקש, קיבל 40 מיילים פרסומיים מחברת "לוג-טק" המפעילה אתרי אינדקס לשתי כתובות הדואר אלקטארוני שברשותו. בית המשפט לתביעות קטנות, קבע כי המבקש לא הקטין את נזקו בכך שלא ביקש להסיר עצמו מרשימת התפוצה במסגרת ההודעות הפרסומיות שנשלחו על ידי לחיצת מקש, פסק לו פיצוי של 5,000 שקל בלבד. גם הפעם הניסיון לערער לא צלח.

בית המשפט העליון קיבל את הערעורים בקובעו כי לצורך שיגור דבר פרסומת נדרשת הסכמתו המפורשת של הנמען, והעובדה שהלה לא ביקש מן המפרסם להסירו מרשימת התפוצה אינה מעלה או מורידה לעניין עצם החבות. חוק הספאם נועד למנוע את המטרד הציבורי הנפוץ של שליחת דברי פרסומת בלתי רצויים, וקובע שני מישורי התמודדות: פלילי ואזרחי, אך המחוקק הכיר בכך שהדרך היעילה ביותר לבלימת היא זו האזרחית, באמצעות חיוב מפרי החוק ב"פיצוי לדוגמא" שתקרתו הינה 1,000 ש"ח בעד כל הפרה. בפסיקת הפיצוי יש ליתן ביטוי חזק ומוחשי לכך שהמחוקק רואה בו כלי אכיפה מרכזי של סעיף 30(א) ואמצעי אפקטיבי להרתעת הרבים. אין משמעות הדבר שכל אימת שפלוני יפר את סעיף 30א, ייפסק פיצוי לדוגמה בשיעור המרבי הנקוב בחוק, ויש להביא בחשבון את מכלול הנסיבות.

בית המשפט ציין כי, היקף הפיצוי  צריך לבטא את העובדה שזהו כלי האכיפה המרכזי למניעת "ספאם", ולכן על השופטים לצאת מנקודת הנחה שהנפגע זכאי למלוא הפיצוי, ובהתאם לנסיבות המקרה, לשקול אם להפחיתו. בית המשפט הדגיש כי, השיקול של הקטנת הנזק כלל לא רלוונטי,מאחר והסעד לא נועד לפצות על הנזק שנגרם לנפגע אלא להרתיע את הפוגע ולמנוע את התופעה. יחד עם זאת, גם על תובע לפי "חוק הספאם" להתנהל בתום לב, ולא להשתמש בהגשת התביעות להתעשרות.

בעניין הראשון, קבע בית המשפט כי העובדה שהמבקש הוא עו"ד במקצועו, אינה מעלה או מורידה לעניין היקף הפיצוי. במקרה הנדון, נוכח היקף ההפרות (20), ובמיוחד נוכח העובדה שהמשיבים לא חדלו מהפרותיהם גם כשהתבקשו לעשות כן, הסכום שייפסק הוא 500 ₪ להפרות (5) בטרם ביקש המבקש חדילה, ועוד 1,000 ₪ להפרות (15) לאחר הבקשה.

בעניין השני, קבע בית המשפט כי, המשיבים שיגרו למבקש 40 הודעות דוא"ל המהווים דבר פרסומת. עם זאת, המשיבים אפשרו, במסגרת ההודעות הפרסומיות שנשלחו, אי-קבלת הודעות נוספות באופן פשוט יחסית – בלחיצת מקש. אף שאין בכך לקבוע כי המשיבים פטורים בלא כלום, נראה כי יש בכך כדי להפחית את סכום הפיצויים שעליהם לשלם למבקש מסכום התקרה של 1,000 ₪, אם כי לא במידה בה סברו בתי המשפט הקודמים. יש לפסוק את מחצית הסכום הקבוע בחוק – 500 ₪ לכל הודעה.