בית המשפט העליון שידרג את ההרתעה מפני שולחי ספאם - פיצוי מקסימלי על כל הודעת ספאם

רעא 1954/14 אילן חזני נ' שמעון הנגבי, בבית המשפט העליון, בפני כב' השופטים א' רובינשטיין, ע' פולגמן, י' עמית, ניתן ביום 4 באוגוסט 2014.

הפיצוי נועד להכווין את התנהגות הנתבע באופן שפרסום עתידי במתכונת זו יהיה בלתי כדאי עבורו. נקודת המוצא היא שתביעה על הפרה בודדת תזכה את התובע במלוא הסכום (1,000 שקל) כדי שתושג התכלית ההרתעתית.

במקרה זה נדון ערעור של עו"ד אילן חזני, שתבע בבית משפט השלום את שמעון הנגבי, מפעיל בית ספר לרחיפה במצנחים, לקבלת פיצוי של 30,000 ש"ח, לאחר שקיבל ממנו 27 הודעות ספאם. תביעת הפיצוי חושבה לפי 1,000 שקל עבור כל הודעה ללא הוכחת נזק ועוד נוספו 3,000 ש"ח על הטרדה, פגיעה בפרטיות ועוגמת נפש.

בית המשפט השלום פסק לחזני פיצוי בסך של 1,000 ₪ בלבד. ערעור על פסק הדין נדחה ואף נקבע כי על חזני היה להקטין את נזקו באמצעות שליחת בקשה למפרסם להסיר את כתובות הדואר האלקטרוני שלו מרשימת תפוצה שכתובתו נכללה בה בלא שביקש זאת. עו"ד חזני לא ויתר והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור בקובעו כי לשם מענה לתופעת ה-"Spam" – דואר זבל, והנזקים רחבי ההיקף שהיא גורמת, עוגן בסעיף 30א לחוק הספאם מודל ה-opt-in באמצעות הטלת איסור כללי לשלוח דברי פרסומת לנמען שלא נתן את הסכמתו לכך קודם לכן (זולת חריגים שאינם רלוונטיים במקרה זה).

סעיף 30א(י)(1) לחוק קובע כי בית המשפט רשאי לפסוק לנמען פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 1,000 ש"ח בגין כל דבר פרסומת שקיבל. מטרת הפיצוי לאכוף את החוק, להרתיע את שולח הספאם ולתמרץ הגשת תביעות יעילות. זהו למעשה פיצוי לדוגמה. בקביעת סכום הפיצוי על בית המשפט לשים לנגד עיניו את השיקולים המנויים בחוק שמטרתם להשיג את תכליותיו – אכיפה, הרתעה ועידוד הגשת תובענות יעילות, מצד אחד ולוודא שהפיצוי לא יהיה מעבר לנדרש לצורך השגתן, מצד שני.

במקרה זה הנגבי הפר את סעיף 30א לחוק ביחס לכל דבר פרסומת ששלח לחזני. באשר לשאלה האם היה מקום להטיל על חזני נטל להסיר את עצמו מרשימת התפוצה, בית המשפט קבע כי אין חובה להקטנת נזק לעניין עצם החבות בפיצוי וכי לבית המשפט ניתן שיקול דעת בקביעת הפיצוי. בית המשפט ציין כי מתן אפשרות להסרה מרשימת התפוצה, כשלעצמה, אינה מחייבת הקטנת הפיצוי, אך בית המשפט רשאי להתחשב בעובדה זו במכלול השיקולים.

בנוגע לסכום הפיצוי, בית המשפט פסק כי מצד אחד מדובר בפרסום מסחרי שאינו פוגעני, והנגבי פעל בתום לב. מצד שני, מדובר בהפרה חוזרת ונשנית. משלא הובאו נתונים באשר לרווח הצפוי מן ההפרה, פיצוי בסך 10,000 ש"ח הולם ודי בו להשגת תכליות האכיפה וההרתעה. אשר לעידוד הגשת תביעות יעילות, בנסיבות המקרה המיוחדות נפסקו לחזני הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח.