פלאפון חייבה ביתר את חשבונה של לקוחה וחויבה לפצותה בסך של 10,000 ש"ח בגין אי החזר סכום עודף

תא"מ 51783-04-13 ווינר נ' פלאפון תקשורת בע"מ, בבית המשפט השלום בבית שאן, בפני כב' השופטת אינעאם דחלה - שרקאוי, ניתן ביום 21 במאי 2014.

מכלל הנסיבות נראה כי בקשות ווינר לא היו בראש מעייניה של פלאפון. כך, למשל, לא ברור מדוע משכבר נודע לה על התקלה, טרם פניית ווינר לפלאפון, לא פעלה פלאפון ליידע את ווינר בעניין, לרבות משלוח הודעה בכתב על כך, וכן זיכויה בחיוב היתר שנגבה.

התובעת, גב' מארסי קליר ווינר, היתה לקוחה של פלאפון במנוי שבמסגרתו, סיפקה האחרונה לווינר שירות תקשורת סלולארית, באמצעות מנוי שמספרו מסתיים בספרות 777 כאשר בפברואר 2013 ניידה ווינר מנוי זה לחברה אחרת. חודש לאחר מכן, גילתה ווינר לתדמהתה כי פלאפון חייבה כרטיס האשראי שברשותה, בתשלום הסך של 524.23 ₪, בגין עסקה של חודש מרץ 2013. משניסיונותיה ליצור קשר טלפוני עם פלאפון לברור חיוב זה, לא צלחו, במהרה, פנתה ווינר לפלאפון בכתב, באמצעות הפקס, בה הודיעה לה כי החיוב הנ"ל אינו על פי ההסכם בין הצדדים. אף פניה זו לא נענתה. ווינר עתרה לבית המשפט לחייב את פלאפון בהשבת סכום החיוב העודף, בנוסף לחיובה בפיצויים לדוגמא, על סך של 10,000 ₪, כהגדרתם בסעיף 31א לחוק.

מנגד, פלאפון לא הכחישה כי בחודש מרץ 2013 התניידה ווינר לחברה סלולארית אחרת, תוך התנתקות מפלאפון, כאשר בחשבונית מתאריך 10.02.13, חויבה ווינר עבור שירותים שצרכה עד למועד הניתוק הנ"ל. הוסיפה פלאפון וטענה כי, בשל טעות, חויבו מספר לקוחות, אשר התניידו בחודש 02.13, וביניהם ווינר, בחיוב יתר, כאשר חיוב היתר של ווינר עמד על סך של 404.85 ₪, כך שבמקום חיובה בסך של 119.52 ₪, היא חויבה בסך של 524.37 ₪. פלאפון פעלה לזכות מיידית את הלקוחות הנ"ל, כאשר מסיבה לא ברורה ווינר לא זוכתה במועד הנ"ל, אלא במועד מאוחר יותר. לטענת פלאפון, בחודש מאי 2013 הוצאה לווינר חשבונית זיכוי נכונה ובוצע תשלום החזר מלוא הסכום העודף בתוספת החזר הוצאות, וכן הפרשי ריבית והצמדה בסך כולל של 427.45 ₪. פלאפון טוענת כי המדובר הוא בתקלה בתום לב, שאין לחייב בגינה בחיוב עונשי, כאשר היא פעלה בצורה סבירה, ואין זה המקרה בגינו יש להפעיל את הסנקציה אותה מאפשר החוק.

בית המשפט קיבל את התביעה בקובעו כי על אף פניותיה הרבות של ווינר אל פלאפון לבירור עניין חיובה בסכום העודף, ובכלל זה שליחת מכתבים באמצעות הפקס ופניות טלפוניות, וכן הגשת תביעה אשר התקבלה אצל פלאפון, לא מצאה האחרונה להשיב לתובעת בכתב אודות פנייתה הנ"ל, וכן לפעול להחזרת הסכום העודף בזמן הקבוע לכך בחוק, כמצוות הוראות סעיף 13ד1 לחוק.

בית המשפט ציין כי בחיינו אנו עמוסים בחיובים ועסקאות מתמשכות, ואין לכל אזרח את הזמן, הכוח והידע לעקוב אחרי החיובים הכספיים שלו, ולעמוד על זכויותיו, ולכן מקום שיש אזרח כמו ווינר, שעומד על זכותו, יש לשאוף ולממש את מטרת החוק, כפי שבאה לידי ביטוי בהצעה לחוק, ולהרתיע את העוסק מפני הפרתו, ולעודד צרכנים אחרים לממש את זכותם. מכלל הנסיבות נראה כי בקשות ווינר לא היו בראש ענייניה של פלאפון. כך, למשל, לא ברור מדוע משכבר נודע לה על התקלה, טרם פניית ווינר לפלאפון, לא פעלה פלאפון ליידע את ווינר בעניין, לרבות משלוח הודעה בכתב על כך, וכן זיכויה בחיוב היתר שנגבה. לא זו אף זו, פלאפון לא מצאה לנכון להתייחס לפניות ווינר, ולזכותה בסכום העודף, על אף ווינר פנתה לנתבעת מספר פעמים בבקשה להחזיר את החיוב יתר, אך פלאפון התעלמה מדרישות ווינר.

כאן המקום להדגיש כי החיוב החודשי שהייתה משלמת ווינר לפלאפון על פי ההסכם שהיה בין הצדדים עמד על סך של 119.52 ₪ ואילו החיוב העודף עמד על סך של 404.85 ₪ פי שלושה מהסכום שאמורה ווינר לשלם לפאפון. יודגש כי חיוב היתר שבוצע ע"י פלאפון הוחזר לווינר רק לאחר שהוגשה התביעה לבית המשפט, וזאת על אף ידיעת פלאפון לחובתה להחזרת חיוב זה. גם לאחר בירור התביעה, פלאפון לא הפנימה את מהות החוק ומטרתו החשובה להרתעת העוסק אשר מפר זכויות הצרכן, דוגמת עניינינו, והמשיכה לטעון כי מדובר בזוטי דברים לאור סכום התביעה, ולאור כך כי החיוב העודף הוחזר לווינר בחודש מאי. לפיכך חייב בית המשפט את חברת פלאפון לשלם פיצויים לדוגמא בסך של 10,000 ש"ח בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.