בית המשפט הכריע בקרב על חניה בין השכנים – השכן הפולש חויב להתפנות

בעלי דירה תבעו את השכן מאחר והשתמש בחניה הרשומה על שמם בטאבו, ואף התקין בה מחסום חשמלי. השכן טען כי משתמש בחניה עוד משנת 1975. בית המשפט דחה את טענות השכן הפולש וחייב אותו להתפנות בקובעו כי לא הוכח כי השימוש בחניה היה בהסכמה.

התובעים, בני הזוג בסיל, רכשו לפני כשנתיים את הדירה שבה גרו בה ב-12 השנים האחרונות יחד עם חניה מקורה הצמודה לה. למרות כי חניה צמודה לדירתם ורשומה בטאבו על שמם, נמנע מהם להשתמש בה מאחר ושכנם, מר אמיל שחיבר, פלש אליה ועשה בה שימוש ללא רשותם. זמן קצר לאחר רכישת הדירה, פנו בני הזוג לשחיבר וביקשו ממנו להפסיק להתמש בחניה שלהם ולפנות אותה באופן מיידי. שחיבר, שבינתיים אף התקין בחנייה שער חשמלי, סירב ובני הזוג הגישו נגדו תביעת פינוי.

השכן הפולש להגנתו טען, כי הוא התשמש בחנייה עוד משנת 1975 בהסכמת בעלי הדירה הקודמים. לטענתו, כל הדיירים שחיו בדירה של בני הזוג לאורך השנים השתמשו בחנייה הלא מקורה ולא טענו מעולם דבר כנגד השימוש שהוא עושה בחנייה המקורה. בני הזוג ידעו שהוא חונה בחנייה הזו עוד כששכרו את הדירה ובשתיקתם הם העניקו לו את הסמכות להשתמש בה כאוות נפשו.

בית המשפט קיבל את תביעת בני הזוג והורה לשחיבר לפנות את החנייה תוך 30 יום. בית המשפט דחה את טענת שחיבר להתיישנות התביעה ושתיקת בני הזוג, בקובעו כי התביעה עוסקת במקרקעין מוסדרים הרשומים בטאבו על שם בני הזוג, ולכן אינה מתיישנת. בנוגע לזכות התביעה והבהיר בית המשפט לשחיבר כי זכותם של בני הזוג לתבוע אותו עקב השימוש בחנייה קמה רק לאחר רכישת הנכס בשנת 2014 – השנה בה הגישו את התביעה.

בית המשפט ציין, כי גם אם הבעלים הקודם לא פעל לפינוי שחיבר מהחנייה, "הסכמה שבשתיקה" עדיין לא מקנה לשחיבר זכות קניינית חנייה לפי חוק המקרקעין.בעננין זה, הבהיר בית המשפט כי לא נרשמה לטובת שחיבר "זיקת הנאה" בטאבו המאפשרת לו להשתמש בחנייה, כי הוא גם לא הצליח להוכיח שחנה בה בהסכמה מאחר שלא הציג כל הסכם או הוכחה אחרת לכך.

פסק דין קשור

• ת"א 48458-05-14 בסיל ואח' נ' שחיבר