בזק בינלאומי הפרה את החובות המוטלות עליה בשלב הטרום חוזי ועקב כך חוייבה על ידי בית המשפט לשלם לצד השני סך של 378,000 ש"ח

ת"א 39321-12-11 אפ – וואן פתרונות מחשוב בע"מ נ' בזק בינלאומי בע"מ, בבית המשפט המחוזי מרכז - לוד, בפני כב' השופט יעקב שפסר, ניתן ביום 29 באוקטובר 2013.

אמנם החתימה מהווה רק יסוד ראייתי נוסף להוכחת גמירת הדעת והיעדרה אינו מעיד בהכרח גם על היעדרה של גמירת דעת, אולם אם החליטו הצדדים עצמם כי חתימתם היא זו שתחייב אותם, הופכת היא למעין תנאי מתלה להתקשרות, ובלעדיה לא נכרת ההסכם.

במחצית השנייה של שנת 2010 שלחה התובעת, אף וואן פתרונות מחשוב בע"מ (להלן: "התובעת" או "אף וואן"), לנתבעת, בזק בינלאומי בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "בזק בינלאומי"), הצעת מחיר להטמעה ורישוי של מערכת לאספקת שירותי אחסון וגיבוי קבצים באמצעות אתר האינטרנט של הנתבעת והצדדים פתחו במשא ומתן על פרטי העסקה.

ביום 24.8.2010 שלחה בזק בינלאומי נוסח הסכם לתובעת, ובו צויין על ידה כי זהו נוסח אחרון וסופי וכי התובעת מתבקשת לחתום על הנוסח ולשלוח לבזק בינלאומי שני העתקי מקור בדואר. התובעת ביקשה לקיים פגישה בקשר לנוסח ההסכם, והפגישה נקבעה ליום 13.9.2010, אך מעולם לא קוימה. ביום 2.11.2010 שלחה בזק בינלאומי לתובעת מכתב המודיע על הקפאת הפרויקט עד ליום 31.12.2010 ובהמשך הודיעה על ביטולו. בעקבות זאת הוגשה התובענה דנן.

מחד, טענה התובעת, הגם שבסופו של דבר לא חתמו הצדדים על הסכם כתוב, הם כרתו חוזה לביצוע הפרויקט. לטענתה, גמרו הצדדים אומר להתקשר בהסכם מחייב והסכימו על הפרטים המסחריים הצריכים לשם מסוימות ההסכם, ביניהם: מחיר העסקה; לוח זמנים לביצועה; אפיון ופיתוח המערכת; היקף הביטחונות שתעמיד התובעת לנתבעת; והיקף ביטוח המוצר שתעמיד התובעת לטובת הנתבעת. לטענת התובעת, הצדדים עסקו בפועל בקיומו של ההסכם: היא פיתחה את המערכת במיוחד עבור הנתבעת ולפי דרישותיה המקצועיות, רכשה פוליסת ביטוח והייתה בתהליכי הנפקת ערבות בנקאית. עוד טענה התובעת כי הואיל וביצוע הפרוייקט היה בנפח מהותי עבורה, נאלצה היא לוותר על הזמנות מלקוחות אחרים.

מאידך, הנתבעת טענה כי בינה לבין התובעת התנהלו אך ורק מגעים במטרה לבחון את האפשרות לשיתוף פעולה עסקי ביניהן, ואלו לא הבשילו לכדי הסכם מחייב. לטענתה, משלא חתמה התובעת על טיוטת החוזה שהועברה אליה, דחתה היא את הצעת הנתבעת, ועם דחיית ההצעה היא פקעה. כמו כן טענה הנתבעת כי התובעת לא הצביעה על אף מועד מובחן בזמן שבו התקיימו בו זמנית גמירת דעת ומסוימות, ולטענתה אף במועד שבו פסק המשא ומתן בין הצדדים, הייתה קיימת ביניהם מחלוקת מהותית באשר לחלק לא מבוטל מתנאי ההתקשרות. על רקע זאת, טענה הנתבעת, הוחלט בבזק בינלאומי להפסיק את המשא ומתן בין הצדדים ולתור אחר ספק אחר.

בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת חברת אף וואן בחלקה בקובעו כי כדי שניתן יהיה להסיק שנכרת חוזה, נדרשים להתקיים שני יסודות מצטברים ברגע הכריתה: האחד, עליו ללמד כי הצדדים גמרו בדעתם להתקשר בחוזה מחייב; והשני, על ההסכמה להיות מסוימת די צרכה. המבחן לקיומה של גמירת הדעת הוא אם אדם סביר במעמדם של הצדדים היה מסיק ממה שהתרחש ביניהם כי אכן גמרו הם בדעתם לכרות חוזה. אמנם החתימה מהווה רק יסוד ראייתי נוסף להוכחת גמירת הדעת והיעדרה אינו מעיד בהכרח גם על היעדרה של גמירת דעת, אולם אם החליטו הצדדים עצמם כי חתימתם היא זו שתחייב אותם, הופכת היא למעין תנאי מתלה להתקשרות, ובלעדיה לא נכרת ההסכם. שאלת תחולתו של סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) על הסתלקות ממשא ומתן טעונה בירור עובדתי, שבו יש להתחשב בכלל נסיבות העניין, ובייחוד בשאלה, לאיזה שלב הגיע המשא ומתן בין הצדדים. ככל שהצדדים קרובים יותר ליצירת הקשר החוזי, מצפים מהם להציג סיבה ברורה יותר להצדקת פרישה מן המשא ומתן. פיצויי קיום בגין הפרת חובת תום הלב יוענקו רק במקרים חריגים, שכן משמעותם היא שכלול המשא ומתן ואכיפת חוזה שהצדדים לא הסכימו לכרות.

עוד קבע בית המשפט, כי במקרה דנא, הצדדים אמנם הביעו גמירת דעת להתקשר בחוזה, אך לא ניתן לקבוע כי החוזה אכן נכרת. משנוסח ההסכם קבע כי "הסכם זה יכנס לתוקף החל ביום חתימתו", היעדר החתימה מותיר את היחסים על "קו התפר" שבין המשא ומתן הטרום חוזי לבין קיום החוזה. הנתבעת הפרה את החובות המוטלות עליה בשלב הטרום חוזי ונהגה בחוסר תום לב. אין מקום לפסיקת פיצויי קיום, משהתובעת לא הציגה ראיות היכולות ללמד מה היה מצבה אילו היה נכרת ההסכם, אך יש לפסוק לה פיצויי הסתמכות עבור הוצאותיה בשל ניהול המשא ומתן.