חברת פרטנר תפצה את לקוחה בסך של 30,000 ש"ח בגין מסירת מידע לאשתו אשר עורר לה לחשוד כי הינו בוגד בה

ת"א 8238-05-11 פלוני נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ ואח', בבית המשפט השלום בראשון לציון, בפני כב' השופטת יעל בלכר, ניתן ביום 25 במרץ 2014.

פרטנר לא קיימה הדרכה, פיקוח ובקרה מספיקים לנציגי מכירות השטח שלה, המקבלים לידם מחשב נייד לשימוש מחוץ לנקודות השירות של החברה. מדובר בסיטואציה הטומנת בחובה סיכון אינהרנטי מוגבר לדליפת מידע או לשימוש לא מורשה בו.

במקרה דנא נדונה תביעה על סך של 800,000 ₪ לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לפי הנטען לתובע ולמשפחתו עקב כך כי עובדת חברת פרטנר, מסרה לאשת התובע מידע ביחס למנוי התובע, ללא הסכמתו. לפי הטענה, עקב המידע שנמסר לה, סברה אשת התובע, שלא בצדק, כי התובע בוגד בה. השניים פתחו בהליך גירושין, התא המשפחתי קרס והתובע ובני משפחתו סבלו עקב כך מפגיעה נפשית וכלכלית.

התובע, הינו מנוי של שירותי הטלפון הסלולארי של חברת פרטנר. בתחילת שנת 2008 הגיעה נציגת חברת פרטנר לבית המשפחה, שם ניהלה אשתו עסק. במהלך קבלת השירות, מסרה הנציגה לגב' א' מידע אודות מנוי התובע ובכללו: פירוט שיחות יוצאות ונכנסות, שעת ביצוע השיחות, יעדים מועדפים, שהתובע עצמו לא ידע אודותיהם וכן, מספר טלפון נוסף שהיה בבעלות התובע השייך לעסק שהיה אז בבעלותו. הכל ללא הסכמתו של התובע ואף בניגוד להוראתו המפורשות שלא להעביר מידע לאיש מלבדו (פניה שנעשתה לטענתו, כבר בסוף שנת 2007), תוך פגיעה בפרטיותו ובניגוד לחוק. לטענת התובע, במסגרת המידע שמסרה הנתבעת לגב' א', נמסר גם מידע שלפיו התובע ניהל שיחות טלפון רבות עם גב' ס', עמה היה התובע בקשר עסקי, במטרה לפתוח בית עסק לעיסוי. המידע גרם לגב' א' לחשוב שהתובע בוגד בה עם הגב' ס', אף שמדובר היה בקשר עסקי לחלוטין. מסירת הפרטים כאמור הביאה לקריסת התא המשפחתי ולפגיעה נפשית וכלכלית בתובע ובמשפחתו.

נציגת פרטנר מנגד טענה כי, היא העלתה על צג המחשב הנייד את מספר הטלפון של התובע במסגרת בדיקת אפשרויות לצירופה של גב' א' לפרטנר, בין היתר, באמצעות חבילה משפחתית ואף שדרוג תוכנית המנוי של התובע כחלק מחבילה משפחתית כוללת ומיטיבה. בתוקף ההרשאה המוגבלת ממילא שהייתה לנציגה, עלו רק פרטי שלושה מספרים מובילים ובהם מספר הטלפון, שבדיעבד ידוע כי הוא מספר הטלפון של גב' ס'. הנתבעת לא מסרה לגב' א' את הפרטים הנוספים שלהם טוען התובע. גב' א' זיהתה על צג המחשב את המספר של גב' ס' שהיה ידוע לה, ערכה בדיקה וחקירה עצמאית והסיקה מסקנותיה, כשלחברת פרטנר אין יד ורגל בדבר.

בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה בקובעו כי מסירת מידע ופגיעה בפרטיות התובע, הוכחו כנדרש. כמו כן, הוכח כי המידע שנמסר לגב' א' גרר את הטחתו בפני התובע ולעימות בין בני הזוג באשר לפשרו של המספר המוביל (ולפשרו של העסק הסודי שפתח התובע והסתיר מפני אשתו). יתר על כן, בית המשפט שוכנע כי המידע שנגלה לגב' א' השתבץ בלוח זמנים ובנסיבות של מהלך שהעיב על חיי הנישואין והמשפחה של התובע ואשתו, וחיזק את תחושתה של גב' א' שהתובע אינו נאמן לה. לפיכך, נקבע כי נציגת חברת פרטנר ביצעה עוולה של פגיעה פרטיות. עם זאת, מאחר שהתביעה הוגשה למעלה משלוש שנים ממועד האירוע, קבע בית המשפט כי היא התיישנה.

עוד קבע בית המשפט כי לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי פרטנר חבה חובת זהירות כלפי כלל לקוחותיה על מנת להבטיח את סודיות המידע הנאגר במאגריה ואת השימוש בו לצרכי עבודה בלבד. כמו כן, חבה פרטנר גם בחובת זהירות קונקרטית כלפי התובע שלא להעביר מידע שמצוי במאגריה לאחרים, שלא באישורו. בית המשפט ציין כי פרטנר לא קיימה הדרכה, פיקוח ובקרה מספיקים לנציגי מכירות השטח שלה, המקבלים לידם מחשב נייד לשימוש מחוץ לנקודות השירות של החברה. מדובר בסיטואציה הטומנת בחובה סיכון אינטרנטי מוגבר לדליפת מידע או לשימוש לא מורשה בו, ועל כן היה על החברה לתת דעתה לכך ולהתייחס לסיטואציה באופן שונה מההתנהלות ביחס לעובדים האחרים במוקדי השירות הפרונטאליים והטלפוניים. נוסף לאמור, הראיות שהציגה פרטנר בעניין הטמעת החובה לשמור על פרטיות המנויים בקרב עובדיה, הכשרתם של העובדים והפיקוח עליהם היו כלליות ותלושות ואינן מספקות בלשון המעטה.      

יחד עם זאת, על אף שנקבע כי התרשלה, השופטת קיבלה את טענתה של פרטנר לפיה הנזק הנטען על ידי התובע לא הוכח, ובחלקו המשמעותי אף נסתר בראיות. כך התובע הסתיר שחזר לחיים תקינים עם בני משפחתו, כי במועד עריכת התצהירים חבקו בני הזוג ילד נוסף וציפו לעוד ילד, כי לתובע ולאשתו עסקים מצליחים וכי הם לא התגרשו כלל. יתר על כן, בבקשה דחופה שהגיש התובע לדחיית מועד הדיון מחמת נסיעה לחו"ל לרגל אירוע משפחתי, לא ציין התובע שהוא נוסע לחו"ל עם אשתו.

מנגד, התקבלה התביעה בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע, שכן נקיטת אמצעי הדרכה, הטמעה פיקוח ובקרה מיוחדים על עובדי "מדלת לדלת" היתה עשויה למנוע את המקרה. מעבר לכך, שוכנעה בית המשפט כי מבחינה עובדתית מסירת הפרטים גרמה לאשת התובע לחשוד כי הוא בוגד בה ולהטיח בו את הדברים, כשסביר להניח שגם ילדיהם של בני הזוג היו עדים לסיטואציה. לפיכך, גם אם נמצא שהתובע הפריז בתיאור מידת הנזקים שתבע ולא אמר את כל האמת בנוגע אליהם, בית המשפט פסק לו פיצוי סביר בגין האירוע, בסך של 30 אלף ש"ח.