לא אהבתם את הרכב האוכלוסייה בבית מלון? סוכנות נסיעות תפצה אותכם.

7210-09-12 שחר נ' חברת מרגליות תירות ונופש, בבית המשפט השלום בירושלים, בפני כב' הרשם ניר נחשון, ניתן ביום 5 באוגוסט 2013.

בית המשפט חייב את סוכנות נסיעות, חברת מרגליות תיירות ונופש לפצות את משפחת שחר ע"ס 8,750 ש"ח בגין ניהול משא ומתן בחוסר תום לב והטעייה. נפסק כי פער הציפיות באשר לסוג האוכלוסייה ששהתה במלון, נבע מתקשורת לקויה בין הצדדים כאשר כל צד הניח הנחות שונות שעלו בסופו של דבר לכדי "טעות".

לטענת התובעים ביום 16.2.2012 רכשו חבילת נופש לתאריכים 10-12.4.2012 במהלך חופשת חג הפסח, בבית מלון "המצודה" בטבריה בתנאי פנסיון מלא. התובעים הזמינו שלושה חדרים בעלות כוללת של 7,500 ₪, ביום 16.2.2012 ושילמו מקדמה על סך 1,500 ₪ ואת היתרה באמצעות העברה בנקאית ביום 3.4.2012. עת הגיעו התובעים למלון נחלו אכזבה עמוקה ממצב תחזוקת מבנה בית המלון על מתקניו וחדריו. כמו כן, באשר לאוכלוסיית אורחי המלון, נאמר להם במפורש, כי במלון תתארח אוכלוסיה מגוונת ואולם, לצערם נכחו הם לדעת, כי רובה ככולה של האוכלוסייה שפקדה את המלון הייתה מהמגזר החרדי. ניסיונות התובעים ליצור קשר עם נציג הנתבעת על מנת למצוא פיתרון הולם מול הנתבעת עלו בתוהו ולאחר שהצליחו ליצור קשר ושטחו טענותיהם הם נתקלו בסירוב מוחלט. בנסיבות אלה, התובעים סירבו להתארח במלון ושבו על עקבותיהם.

זאת ועוד, טענו התובעים כי בעת ביצוע ההזמנה נציג הנתבעת מסר להם כי בית המלון הינו ברמה של 4 כוכבים והוא נקי ומסודר. כמו כן, התמונות שנשקפו אליהם מאתר האינטרנט שיקפו מצג שווא. לטענתם, הנתבעת גרמה להטעייתם והפרה את סעיף 15 לחוק החוזים, חלק כללי, התשל"ג-1973. מאידך, טענה הנתבעת כי אין היא אחראית לכל ההזמנות של בית המלון ולא היה בידיעתה הרכב האוכלוסייה באותה עת. כמו כן, הנתבעת מפרסמת שירותיה בעיתונות ובאמצעי התקשורת של הציבור הדתי חרדי ומטבע הדברים כי האוכלוסייה תבוא מאותם קהלים. כמו כן, התובעים פנו לנתבעת באמצעות פירסום במדיה זו. עוד טענה הנתבעת, כי הינה סוכנות נסיעות ואינה אחראית לטיב שירותי המלון.

בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה תוך שהוא קיבל את גרסת הנתבעת בעניין דרגת התיירות של המלון, בקובעו כי האדם הסביר אשר מזמין חבילת נופש, בודק תחילה את המקום, אם באינטרנט או באמצעים אחרים טרם הזמנתו והגעתו לאתר. בעניין הציפיות מרמת השירות הן בחדרי האירוח והן בחדר האוכל, לא ניתן להתעלם מהתמורה עבור השירותים הנ"ל. יש בעלות התמורה כדי ללמד ולהעיד על רמת האירוח. התובעים לא טענו, כי רכשו את חבילת הנופש במסגרת מבצע או קידום מכירות, אלא, במחיר ריאלי של עלות האירוח. על האדם הסביר שמזמין נופש בתקופת חג הפסח בתנאי פנסיון מלא בעלות של כ- 468 ₪ לצפות לרמת שירות ואירוח בינונית בהתאם.

בעניין סוג האוכלוסייה ששהתה במלון במהלך החג טענו התובעים, כי נציג הנתבעת מסר להם, כי האוכלוסייה מעורבת, עם זאת בפועל מצאו אוכלוסייה לא מעורבת אלא בעיקר מהמגזר החרדי. בית המשפט פסק כי זוהי הסוגיה בעלת המשקל הרב שהשפיעה על החלטתם של התובעים לעזוב את בית המלון. עוד נפסק כי פער הציפיות נבע מתקשורת לקויה בין הצדדים כאשר כל צד הניח הנחות שונות שעלו בסופו של דבר לכדי "טעות". בנסיבות אלה, שני הצדדים תרמו תרומתם לטעות זו ויש לפסוק בעניין זה על פי דוקטרינת ה"אשם התורם" בדיני החוזים. בשים לב לעובדה, כי הנתבעת הינה הגורם המקצועי והינה בעלת מירב המידע, בחלוקת האחריות יש להשית עליה אחריות גבוהה יותר, בשיעור של כ- 70%.