נקבע כי הזמנה אחת במועד אחד על ידי צרכן אחד תישא בדמי ביטול של 100 ₪ בלבד או 5% מערך העסקה, לפי הנמוך מביניהם

רע"א 3429/13ישי רז נ' גוליבר תיירות בע''מ, בבית המשפט בעליון בירושלים , בפני כב' השופטת ע' ארבל, ניתן ביום 13 באפריל 2014.

פרשנותה של חברת גוליבר אף עשויה להביא להיווצרותם של מצבים אבסורדים. כך למשל עבור הזמנת כרטיס טיסה אחד בשווי 10,000 ₪ ישא הצרכן בדמי ביטול בסך 100 ₪, בעוד שהזמנת חמישה כרטיסי טיסה בסכום כולל של 5,000 ₪ בלבד תחייב את הצרכן בדמי ביטול בסך 500 ₪. המסקנה, אם כן, כי אין דמי הביטול באים לפצות את העוסק על הפסדיו, אלא רק להעניק לו פיצוי מסוים על הוצאות מנהליות במסגרת העסקה.

המבקש, רז, הזמין עבורו ועבור בני משפחתו כרטיסי טיסה לטיול בפולין דרך אתר האינטרנט של חברת גוליבר, שהינה סוכנות נסיעות. 11 יום לאחר ביצוע ההזמנה ביקש רז לבטל אותה, וזאת למעלה משלושה חודשים לפני מועד הטיסה. לאחר שחוייב בדמי ביטול פנה רז לבית המשפט לתביעות קטנות בתביעה להשיב לו את דמי הביטול בניכוי 100 ₪, שהוא הסכום המקסימלי שהיתה המשיבה זכאית לגבות לטענתו, וזאת בהתאם לסעיף 14ה(ב)(1) לחוק הגנת הצרכן. חברת גוליבר הגישה כתב תביעה שכנגד בו טענה כי היא זכאית לתשלום דמי ביטול בסך 509 ₪ אשר נגבו ממנה על ידי המוביל האווירי, וזאת בהסתמך על סעיף 14ה(ג) לחוק.

בית המשפט לתביעות קטנות קיבל חלקית את תביעתו של רז ודחה את התביעה שכנגד. בית המשפט קבע כי מדובר בעסקת מכר מרחוק כמשמעותה בחוק הגנת הצרכן. צויין כי מחיר השירות שסופק על ידי חברת גוליבר כלל גם את הסכום ששולם למוביל האווירי, ומשכך זכאי רז לבטל את הזמנתו תוך 14 יום בהתאם להוראות סעיף 14ג(ג) לחוק הגנת הצרכן. בית המשפט הטעים כי מדובר בהוראה שאינה ניתנת להתניה, שכן נועדה להגן על הצרכן, ולכן יש לדחות את טענת חברת גוליבר כי רז ידע שביטול ההזמנה כרוך בתשלום דמי ביטול ומשכך ויתר על זכותו להשבת דמי ביטול אלה.

בית המשפט לא מצא כי ראוי להטיל על המשיבה פיצויים עונשיים כבקשת המבקש. באשר לסכום דמי הביטול פנה בית המשפט לפרש את סעיף 14ה(ב) לחוק וקבע כי חברת גוליבר זכאית לגבות דמי ביטול מכל אחד מהאנשים שקיבלו שירות ממנה והכלולים בהזמנה, שכן כל אחד מהם מוגדר כצרכן על פי החוק. לפיכך הסכום שחברת גוליבר רשאית לגבות בגין כל אחד מהכלולים בהזמנה הינו בשיעור שלא יעלה על 5% ממחיר העסקה המיוחס לכל אחד מהם או 100 ₪ עבור כל כרטיס, לפי הנמוך מביניהם.

על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הגיש רז בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בבקשתו העלה השגות הן באשר לקביעות הנוגעות לפסיקת פיצויים עונשיים, והן באשר לפרשנותו של סעיף 14ה(ב)(1) לחוק. בית המשפט דחה את הבקשה בקובעו כי פסיקת פיצויים עונשיים נעשית במקרים חריגים, וכי אין להתערב בקביעה כי לא הוכח שמדובר בפעולה שיטתית של חברת גוליבר בגביית דמי ביטול שלא כדין.

רז לא אמר נואש ופנה בבקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בבקשתו טען כי הבקשה מעלה את שאלת פרשנותו של סעיף 14ה(ב)(1) לחוק הגנת הצרכן, אשר קיימות סתירות בפסיקת הערכאות הנמוכות לגביו. השאלה הפרשנית המתעוררת הינה האם דמי הביטול הקבועים בסעיף יגבו עבור העסקה כולה, או שרשאי העוסק לגבות דמי ביטול נפרדים עבור כל נכס או שירות במסגרת העסקה.

בית המשפט קיבל את הבקשה בקובעו כי יש לאמץ את פרשנותו של רז לפיה הזמנה אחת במועד אחד על ידי צרכן אחד תישא בדמי ביטול של 100 ₪ בלבד או 5% מערך העסקה, לפי הנמוך מביניהם. במקרה דנן על רז היה לשאת בדמי ביטול על סך 100 ₪ עבור כל כרטיסי הטיסה שהזמין וביטל. מנקודת מבטו של הצרכן, אם כן, מטרת דמי הביטול היא לאפשר לו לחזור בו מהעסקה בעלות מינימלית, אם מאחר שהתגלה לו מידע חדש ששינה את דעתו, ואם מאחר שבחינה מעמיקה יותר גרמה לו להתחרט על ביצוע העסקה. מבחינתו של הצרכן הוא ביצע עסקה אחת, גם אם כלולים בה מספר נכסים או שירותים או שהיא נעשתה גם עבור בני משפחתו. אין רלוונטיות, אם כן, לרכיבי העסקה כאשר הצרכן מעוניין לחזור בו מהעסקה. יתרה מכך, פרשנותה של חברת גוליבר עלולה לפגוע בתכלית זו. אם דמי הביטול יהיו גבוהים מדי יאלץ הצרכן לוותר על זכותו לביטול העסקה גם אם למשל גילה מידע חדש לאחר ביצוע העסקה. כך לדוגמא, צרכן שהזמין שישה כרטיסי טיסה עבורו ועבור בני משפחתו עלול למצוא עצמו נושא בדמי ביטול בסך 600 ₪, סכום אשר עשוי לאלץ אותו לוותר על ביטול העסקה. בכך נמצאנו מסכלים את ההגנה שביקש המחוקק להעניק לצרכן.

בית המשפט ציין כי גם מנקודת מבטו של העוסק תכלית הסעיף מובילה לתוצאה דומה. מטרתם של דמי הביטול הכפולה. ראשית, מטרתם להרתיע צרכנים לבצע עסקאות מכר מרחוק ללא כל מחשבה כלל ולאחר מכן לבטל את העסקה ללא כל עילה. אם אין תוצאה לביטול יוכל הצרכן לבצע את העסקה ולהתחרט ללא כל הגבלה. דמי הביטול מחייבים את הצרכן לשקול במידה מסוימת את כדאיות ביצוע העסקה עבורו. שנית, מטרתם של דמי הביטול הינה לפצות, גם אם באופן חלקי, את העוסק על ההוצאות המנהליות שהוציא במסגרת ביצוע העסקה וביטולה. בית המשפט אינו סבר כי מטרתם של דמי הביטול הינה לפצות על ההפסד שנגרם לעוסק כתוצאה מביטול העסקה. הראיה לכך הינה שאין קשר בין דמי הביטול לבין עלות הנכס או השירות. למעשה, בנכסים או שירותים ששווים מעל 2,000 ₪ ישא הצרכן תמיד בדמי ביטול בסך 100 ₪ ללא תלות בעלות הנכס.

בעת המשפט הוסיף וציין כי פרשנותה של חברת גוליבר אף עשויה להביא להיווצרותם של מצבים אבסורדים. כך למשל עבור הזמנת כרטיס טיסה אחד בשווי 10,000 ₪ ישא הצרכן בדמי ביטול בסך 100 ₪, בעוד שהזמנת חמישה כרטיסי טיסה בסכום כולל של 5,000 ₪ בלבד תחייב את הצרכן בדמי ביטול בסך 500 ₪. המסקנה, אם כן, כי אין דמי הביטול באים לפצות את העוסק על הפסדיו, אלא רק להעניק לו פיצוי מסוים על הוצאות מנהליות במסגרת העסקה. ההוצאות המנהליות נמדדות לרוב פר עסקה. ספק אם העובדה שהעסקה בוצעה על ידי מזמין אחד עבור שני אנשים מכפילה את ההוצאות המנהליות של העוסק, ובוודאי שאין כך הדבר כאשר מדובר בהזמנת מספר נכסים במסגרת ביצוע עסקה אחת. פרשנותו של רז, אם כן, מתיישבת עם תכלית הסעיף גם מנקודת מבטו של העוסק.

מאחר והתוצאה האופרטיבית כבר מומשה בעניין דנן שכן חברת גוליבר הסכימה להחזיר לרז את כל הכספים שנגבו ממנה למעט 100 ₪, ולפיכך על אף שהבקשה התקבלה יש לדחות את הערעור.