חברה שהמשיכה לגבות תשלומים מהצרכן למרות ביטול העסקה, חויבה לפצותו תוך השבת הכספים ששילם ביתר וקונסה בתשלום פיצויים עונשיים

רת"ק 7136-02-14 סופר אלקטריק ס.פ. בע"מ נ' פקשר, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בפני כב' יעל רז לוי, ניתן ביום 5 במאי 2014.

מן המסמכים אשר צורפו לכתב התביעה ומפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, עולה כי אלקטריק המשיכה, בניגוד לדין, לחייב את פקשר בדמי השירות, זאת על אף הודעת הביטול, תוך שהיא מותירה את פקשר כמעין שבוי בידה באמצעות התניית ביטול העסקה בתשלום דמי הביטול. בעוד שהיה על אלקטריק להפסיק את חיובו של פקרש בתשלום דמי השירות החודשיים, ממועד הביטול והלאה.

התובע, מר פנחס פקשר, רכש מסופר אלקטריק שירות תיקונים למכשירי חשמל. פקשר חתם על הסכם עם ספר אלקאריק כאשר תקופת ההסכם הינה לשנתיים, ושילם תשלום חודשי של 140 ₪ ב- 24 תשלומים ובסה"כ סך של 3,360 ₪. לאחר 5 חודשים החליט פקשר לבטל את השירות ופנה אל סופר אלקטריק בבקשה לביטול העסקה ולהשבת כספו, כאשר בהתאם להסכם על האלקטריק לשלם בשל ביטול העסקה 25% ממחיר העסקה, וזאת בגין התקופה שממועד כניסתו של הביטול לתוקף ועד לתקופה בה השירות היה אמור להסתיים.

פקשר הגשי תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות ובה טען כי נציג האלקטריק ביקש לגבות ממנו סכום גבוה יותר בגין דמי הביטול, בעוד היה עליו לבטל את העסקה ואת החיובים ולהשיב לפקרש את כספו תוך 3 ימים בהתאם לחוק הגנת הצרכן. לפיכך, דרש הוא להשיב את מלוא הסכום ששילם בגין העסקה (סך של 3,425 ₪); סך של 1,000 ₪ בגין עוגמת הנפש ובזבוז הזמן שנגרם לו; פיצוי עונשי בסך 3,000 ₪ וכן הוצאות משפט.

בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעתו של פקרש וחייב את אלקטריק בהשבת הכספים ובפיצויים עונשים בקובע כי כי אכן בהתאם להסכם על המבטל דמי שירות לשלם דמי ביטול בסך 25% מהמועד בו נכנס השירות לתוקף ועד התקופה בה אמור היה להסתיים. עם זאת, על אף האמור בהסכם הרי שסעיף זה נוגד את הוראת סעיף 13 לחוק הגנת הצרכן, אשר קובע כי אין לגבות דמי ביטול בגין ביטול עסקה מתמשכת. סעיף 13 לחוק הינו סעיף קוגנטי אשר אין להתנות עליו ועל כן הוראת ההסכם נוגדת את האמור בו ומשכך חסרת תוקף.

חברת אלקטריק לא הסכימה עם פסק הדין והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בה נטען כי שגה בית המשפט כאשר קבע, כי לעוסק אין זכות לגבות מצרכן דמי ביטול בהתאם להסכם בכתב בגין ביטול עסקה מתמשכת, תוך שהשית על המבקשת פיצויים לדוגמא, וכי בית המשפט עירב בין עסקה מתמשכת לעסקה קצובה ואף בכך שגה. לטענת המבקשת, מטרת דמי הביטול היא לשפות את אלקטריק על ההפסד שנגרם כתוצאה מקיצור תקופת ההתקשרות ומן ההוצאות אשר הוציאה באספקת השירות, כך שדמי הביטול נועדו לאזן את עלות ההוצאות של קיצור התקופה לאלקטריק. גביית דמי הביטול מותרת בהתאם לסעיף 13ג(ד) לחוק ובהתאם לפסיקה.

בית המשפט קיבל בחלקה את ערעור של אלקטריק בקובעו כי פקרש התקשר עם אלקטריק בעסקה למשך 24 חודשים, מכאן שמקרה זה המדובר בעסקה מתמשכת שהינה לתקופה קצובה. על ביטולה של עסקה מתמשכת חל סעיף 13ד(ג) לחוק הגנת הצרכן הקובע כי לא ניתן לחייב את הצרכן בתשלומים בגין התקופה שלאחר מועד הביטול, דהיינו החוק מחייב את העוסק להפסיק את השירות ולא להמשיך לחייב את הצרכן בתשלומים השוטפים, אך אין בו איסור על עצם גביית דמי ביטול. לאור כל האמור צודקת חברת אלקטריק כי אין איסור גורף על גביית דמי ביטול בעסקה מתמשכת ולאור הוראות ההסכם, הייתה לה זכות לגבות דמי ביטול.    

עם זאת, פסק בית המשפט כי חברת אלקטריק לא פעלה בהתאם לחובתה על פי הוראות סעיף 13ד(ג) לחוק הגנת הצרכן לפיו חוזה בעסקה מתמשכת יסתיים תוך 3 ימים מיום שהצרכן מסר הודעת ביטול ועל העוסק להפסיק את הספקת הטובין והשירותים. מן המסמכים אשר צורפו לכתב התביעה ומפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, עולה כי אלקטריק המשיכה, בניגוד לדין, לחייב את פקרש בדמי השירות, זאת על אף הודעת הביטול, תוך שהיא מותירה את פקרש כמעין שבוי בידה באמצעות התניית ביטול העסקה בתשלום דמי הביטול. בעוד שהיה על אלקטריק להפסיק את חיובו של פקרש בתשלום דמי השירות החודשיים, ממועד הביטול והלאה.

בית המשפט ציין כי החברה אף המשיכה להערים קשיים על הצרכן בכך שקבעה בכתב השירות כי הודעת ביטול ניתן למסור לחברה בדואר רשום בלבד או בפקס. הוראה זו נוגדת במפורש את הוראת סעיף 13ד(א) לחוק הגנת הצרכן, לפיה רשאי הצרכן למסור הודעת ביטול במספר דרכים, בין בכתב ובין בעל פה, וזאת לפי בחירת הצרכן. מכאן לא היה כל מקום לתנאי בהסכם לפיו הביטול יהיה בכתב או בפקס, תוך התעלמות מאפשרות ביטול בעל פה, דבר הנוח יותר לצרכן בדרך כלל.

בית המשפט הוסיף וציין כי לאור כל המקובץ היה מקום להורות על הטלת פיצויים עונשיים על חברת אלקטריק בשל התנהלות זו, כפי שמאפשר חוק הגנת הצרכן להשית במקרים הראויים, ואין להתערב בחיוב החברה על ידי בית המשפט לתביעות קטנות בתשלום פיצויים עונשיים כאמור.