חברת בזק בינלאומי לא הודיעה ללקוחה על סיום תקופת ההטבה וחויבה לפצותו ללא הוכחת נזק

 

ת"ק 60077-10-13 שורשי ואח' נ' בזק בינלאומי בע"מ, בבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה, בפני כב' הרשמת בכירה איילת הרץ, ניתן ביום 2 באפריל 2014.

על חברת בזק בינלאומי כעוסק חלה החובה להודיע ולהזכיר לצרכן, אשר אינו ער למועד המדויק של סיום תקופת ההטבה הראשונה כי זו הסתיימה. וכעת, בשנה השנייה, חלה תקופת ההטבה אחרת והמחיר שיגבה בעבור השירות גבוה יותר.

בחודש אוגוסט, הבחין התובע, מר שורשי, בחיוב יתר בכרטיס האשראי שלו, שבוצע ע"י הנתבעת, חברת בזק בינלאומי, בסך 71 ₪ לחודש במקום 29 ₪, כפי שחוייב קודם לכן. הוברר לו כי החיובים התמשכו על פני חמישה חודשים. לטענת התובע, פנה לבזק בינלאומי בבקשה לפיצויים בגין סכומי יתר שנגבו ממנו ולניתוקו מהחברה מפני שזו לא הודיעה לו מראש על שינויים בתנאי ההתקשרות, אך בקשתו נדחתה. עוד טוען שורשי כי בזק פעלה בחוסר תום לב ובניגוד לחוק כשלא הודיעה על סיום המבצע ושינוי התעריפים. לפיכך, עתר שורשי בהשבת הסכום שנגבה ביתר בסך של 222 ₪ ובפיצויים בגין נזק לא ממוני בסך של 10,000 ₪ בהתאם לחוק הגנת הצרכן.

להגנתה טענה בזק בינלאומי כי פעלה על פי ההסכם שנחתם בינה לבין שורשי ביום 4.3.12, כאשר התחבר לשירותי הגלישה ברשת האינטרנט ובחר להצטרף לחבילת הגלישה "Hot-12 מבצע תוספת 10". במסגרת החבילה, בשנה הראשונה ישלם התובע סך של 29.90 ₪ לחודש, החל מהשנה השנייה יתעדכן מחיר החבילה לסך של 69.90 ₪ לחודש ואילו בשנה השלישית מחיר החבילה יתעדכן למחיר המלא בסך 139.90 ₪ לחודש. בזג טענה כי פרטים אלו הוסברו לשורשי במעמד הצטרפותו לחבילת הגלישה, במכתב ההצטרפות שנשלח למענו והן בראש החשבוניות החודשיות שנשלחו אליו.בזק הוסיפה וטענה כי ביום 4.3.13 התעדכנה גובה ההטבה בהתאם לתנאי החבילה לסך של 69.90 ₪. אך, תקופת ההטבה במנוי עתידה הייתה להסתיים לאחר שנתיים ולא לאחר שנה, ביום 4.3.14, ומשטרם הסתיימה תקופת ההטבה לא היה צורך במשלוח הודעת התראה.

בית המשפט דן בשאלה מתי חלה על העוסק החובה להודיע לצרכן על סיום ההטבה. בית המשפט ציין כי חלה החובה על בזק בינלאומי להודיע ולהזכיר לצרכן, אשר אינו ער למועד המדויק של סיום תקופת ההטבה הראשונה כי זו הסתיימה. וכעת, בשנה השנייה, חלה תקופת ההטבה אחרת והמחיר שיגבה בעבור השירות גבוה יותר. כך נשמרות זכויותיו של הצרכן בהתאם לחוק הגנת הצרכן, לרבות אפשרותו לעשות סקר שוק ולהשיג תנאים משופרים, במידה וחפץ הוא בכך. ברם, משלא התקבלה כל הודעה והמחיר עלה אוטומטית ע"י הבזק, נפגע הצרכן.

בית המשפט הוסיף וציין כי הרי שלא יכול להיות חולק, שאין די בחתימת התובע על הסכם ראשוני ובשליחת מכתב התקשרות (שהתובע מכחיש קבלתו) בתחילת המבצע, שנה קודם לסיום הטבה ראשונה, בכדי לעמוד בחובה זו. גם בחשבונותיה החודשיים ציינה בזק את מועד תום תקופת המבצע, קרי שנתיים ממועד חתימת ההסכם. אך, לא ציינה את מועד עלייתו של התעריף הצפויה לאחר שנה ממועד חתימת ההסכם, בתוך תקופת המבצע.

עוד פסק בית המשפט כי לא פעם נקבע בפסיקה שחשבוניות בהן מופיע סכום החיוב, אינן מהוות מסמך התקשרות והסכמה, אלא אישור על ביצוע תשלומים עפ"י ההתקשרות. לפיכך, לא יכול להיות חולק שבזק לא יידעה את שורשי לאחר שנה שתמה תקופת ההטבה הראשונה וכי מעתה ובמשך תקופת ההטבה השנייה תעריף השירות יתייקר. לאור האמור, בזק לא עמדה בחובתה בהתאם לחוק הגנת הצרכן להודיע לצרכן על סיום התקופה בה התקבל השירות במחיר מוזל ועל העלייה הצפויה במחיר בשנה השנייה.

בית המשפט סבר כי אכן מוטלת על בזק בינלאומי, בהתאם לסעיף 31 א(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981; ולחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשמ"א – 1981, החובה לפצות את שורשי ללא הוכחת נזק בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בעקבות הפרת החוזה, הפרת חובת ההודעה, וחייב את בזק בינלאומי לשלם לשורשי סך של 1,722 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.