בית משפט העליון הפך את ההכרעה - נוסע המבקש לבטל כרטיסי טיסה ישלם דמי ביטול על כל כרטיס בנפרד

עא 7187/12 עו"ד ליאור צמח נ' אל על נתיבי אויר לישראל, בבית המשפט העליון, בפני כב' השופטים א' רובינשטיין,  י' עמית, נ' סולברג, ניתן ביום 17 באוגוסט 2014.

פרשנות תכליתית של חוק הגנת הצרכן מובילה למסקנה שניתן לראות בכל כרטיס "חוזה" נפרד שבגינו יש לשלם דמי ביטול. התוצאה הפרשנית אף עולה בקנה אחד עם תכלית דמי הביטול המשלבת בין רכיב הרתעת הצרכן מעסקאות פזיזות ובין פיצוי מסוים לעוסק לעניין ההוצאות המינהליות.

באפריל 2011, הזמין  עו"ד ליאור צמח, בעבורו ובעבור אשתו שני כרטיסי טיסה לברלין באתר האינטרנט של חברת "אל על". בשל נסיבות אישיות, למחרת הזמנת הכרטיסים, פנה צמח לאל על וביקש לבטל את ההזמנה. בעקבות הביטול החזירה אל על את הכספים ששילם בניכוי סכום של 27 דולר (כ-92 שקל לפי שער הדולר באותה עת) עבור כל אחד מהכרטיסים. על רקע זה, הגיש צמח בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד "אל על" בעילות של עשיית עושר והפרת הוראות חוק הגנת הצרכן, ובפרט סעיף 14ה(ב) הקובע כי דמי ביטול עסקה יהיו בשיעור שלא יעלה על 5% ממחיר העסקה הכולל, או 100 שקל, לפי הנמוך מביניהם.

בבקשתו טען צמח כי פיצול רכישת הכרטיסים למספר עסקאות הוא מלאכותי, שכן כל עוד הם נרכשו במסגרת הזמנה אחת, במועד אחד ובאמצעי תשלום אחד – אלו מהווים עסקה אחת וניתן לחייב את הלקוח לשלם דמי ביטול פעם אחת בלבד ולא עבור כל כרטיס שרכש. אל על להגנתה טענה כי היא מספקת שירות הטסה אישי עם תנאים ייחודיים לו, שאינו ניתן להעברה או שימוש משותף, ועל כן עומד כעסקה נפרדת, גם לצורך גביית דמי ביטול.כי הסממנים החיצוניים עליהם התבסס צמח (הזמנה אחת, תשלום אחד וכו') הינם טכניים בלבד ולא מלמדים כי המדובר בעסקה אחת.

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקובעו כי כי אל על הייתה רשאית לפעול באופן האמור, הן בשל מטרת דמי הביטול לפצותה על הפסדים אפשריים והן משום אופיו המיוחד של כרטיס הטיסה כחוזה למתן שירות אישי.

בית המשפט העליון דחה את הערעור של צמח בקובעו, ניגוד לקביעה קודמת שניתנה מספר חודשים קודם לכן, כי פרשנות תכליתית של חוק הגנת הצרכן מובילה למסקנה שניתן לראות בכל כרטיס "חוזה" נפרד שבגינו יש לשלם דמי ביטול. התוצאה הפרשנית אף עולה בקנה אחד עם תכלית דמי הביטול המשלבת בין רכיב הרתעת הצרכן מעסקאות פזיזות ובין פיצוי מסוים לעוסק לעניין ההוצאות המינהליות. בית המשפט ציין כי אם מטרת דמי הביטול היא, בין היתר, להרתיע את הצרכן מעשיית שימוש מופרז בזכות הביטול, חרף הרצון הבסיסי להיטיב עם הצרכן לפי תכלית החוק, יש לאפשר ל"אל על" לגבות דמי ביטול נפרדים בגין כל כרטיס טיסה בנפרד, ובפרט כשהדבר כולל גם הוצאות טיפול. הרצון להגן על הצרכן בא לביטוי בהוראות החוק המאפשרות זכות ביטול חד-צדדית, שהם חריג מובהק לדיני החוזים. ההגנה על הצרכן מושגת בעצם אפשרות הביטול ובקביעת דמי ביטול נמוכים, אך לא לכרטיס אחד. עוד ציין בית משפט כי המבחן בעניין זה עשוי להיות פשוט: ככל שניתן לבטל רכיב מסוים בתוך הזמנה אחת באופן נפרד, יש לראות רכיב זה כעסקה נפרדת לצורך גביית דמי ביטול. כך הן באשר לשירותים והן באשר לנכסים, ולמעט מקרים שאינם ניתנים להפרדה. נוכח כל האמור, נפסק כי "אל על" הייתה רשאית לגבות דמי ביטול בגין כל כרטיס טיסה בנפרד.