בית הדין הארצי לעבודה דחה את עמדת ביטוח לאומי בקובעו כי יש לעודד נשים לצאת לחופשת לידה מלאה

בית הדין הארצי לעבודה דחה את עמדת ביטוח הלאומי, שחישב גמלת שמירת היריון מופחתת לעובדת שנכנסה להיריון מיד עם חזרתה מחופשת לידה ארוכה בת 26 שבועות. נקבע כי העובדת זכאית לגמלה בהתאם למשכורת שקיבלה לפני היציאה לחופשת הלידה.

התובעת, גב' טלי פלס עבדה בחברת YES, עד שבחודש יולי 2013 יצא לחופשת לידה. בהתאם לחוק, שולמו לה דמי לידה בהתאם לשכרה לפני החופשה. בתום סיום חופשת לידה, חזרה פלס לעבודתה. פלס ניכנסה להריון שני, ובסוף חודש ינואר 2014, עקב מצבה הבריאותי, נאלצה לצאת לשמירת הריון. היא הגישה תביעה לביטוח לאומי לתשלום גמלת שמירת היריון, אך נדהמה כש"זכתה" ב-1,007 שקל בלבד, שחושבו בהתאם להכנסה בשלושת החודשים שלפני שמירת ההיריון – חודשים שבהם, כאמור, לא עבדה כלל וההכנסה היחידה שלה הייתה 3,022 שקל שקיבלה כדמי לידה באוקטוב 2013.

פלס הגישה תביעה לבית הדין לעבודה ודרשה לתקן בסיס החישוב לגמלה. היא טענה כי יש לחשב את הגמלה לפי שכרה לפני היציאה לחופשת הלידה, שעמד על כ-8,000 שקל. לטענתה, היא לא נשארה בבית מרצונה החופשי, אלא מיצתה את זכויותיה כשלקחה את כל תקופת החופשה הקבועה בחוק.

ביטוח הלאומי מצידו טען שהארכת חופשת הלידה מ-14 ל-26 שבועות נלקחה מרצונה, והגמלה חושבה בהתאם. בית הדין האזורי קיבל את התביעה של פלס בקובעו שחופשת הלידה לפי החוק היא בת 26 שבועות והחריג לכלל הוא שמעניק ליולדת את הרשות לקצר אותה. מכאן שמשך חופשת הלידה לא היה תלוי בעובדת, ועל הביטוח הלאומי לעשות חישוב מחדש, כדי שלא לפגוע בזכאותה לגמלת שמירת היריון.

בשנת 2015 ערער ביטוח הלאומי על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בטענה שמדובר בהחלטה שמעניקה לנשים יולדות זכויות עודפות. לטענתו, לעובדת ניתנת האפשרות לבחור האם לשוב לעבודה לאחר 14 השבועות המשולמים לה לפי חוק, או לצאת לחל"ת, והיא כאמור בחרה בחל"ת  משכך, הגמלה צריכה להיות מחושבת בהתאם לשלושת החודשים האחרונים בפועל.

בין הדין הארצי לעבודה דחה את הערור של ביטוח לאומי בטענה כי  בחודש מרץ 2010 תוקן חוק עבודת נשים, ובין היתר הוארכה בו חופשת הלידה וברירת המחדל הועמדה על 26 שבועות במקום 14  שבועות, אולם בתקופה שבין 14 ל-26 שבועות תהיה החופשה ללא שכר. זכות היולדת לגמלת שמירת היריון בשכר מלא,  אינה נגרעת משום שמימשה את זכותה לחופשת לידה באורך המרבי שקבוע בחוק, וכל פרשנות אחרת תסטה מתכלית החוק לעודד נשים לשהות בחופשת לידה ארוכה, ותגרום ליולדות לא לנצלה מחשש שזכויותיהן יפגעו.